תפיסת תפקיד המורה על פי החינוך ההומני

החינוך ההומני מתמקד באדם. כדי ליישם את הנחת יסוד זו, על המורה לפעול על פי תפיסת תפקיד המתמקדת באדם במרכז, בשונה מתפיסת התפקיד המתמקדת בתוכן, תפיסה שקיימת בבתי ספר רבים עד היום.

 

העקרון העליון והחשוב מכל, הינה התפיסה שהמורה הוא מנחה. תפקיד המורה מועתק מההתמקדות בהעברת ידע להתמקדות בהעצמה, בהנחייה, באימון ובעידוד התלמיד לגלות את יכולותיו ולהתאים לו אתגרים שיעצימו את חוזקותיו ומכאן את הדימוי העצמי של מסוגלות ויכולת התמודדות עם המציאות.

 

כדי לממש בפועל את תפיסת התפקיד של המורה כמנחה, עליו לשאוף ליישום שבעה עקרונות:

 
1. יצירת ביטחון ומוגנות:

כולנו מכירים את פירמידת הצרכים של מסלאו, ויודעים שללא הצרכים הבסיסיים של הגנה וביטחון, לא ניתן לממש את הצרכים הנוספים שיובילו למימוש עצמי. תפקיד המורה הינו בראש ובראשונה לאפשר סביבה מוגנת ובטוחה עבור התלמיד ברמה הפיזית, הנפשית והרגשית.

כלי 1: יחס אישי- המטרה היא לשבור את הקרח בכל הנוגע לתיאור התפקיד וליצור דמות עמוקה יותר של "המורה" או  "התלמיד". התמקדות באדם פירושה יצירת תחושה של משפחתיות, הנובעת מיחסי אמון עמוקים בין אדם לאדם ולא בצורה מכנית בין מורה לתלמיד. בדרך זו, התלמיד ירגיש פתוח ומוגן לשתף וליזום, לשמוח וליהנות מההגעה לבית הספר.

כלי 2: שייכות ושותפות- המטרה היא לגרום לתלמיד להיות גאה בשל שייכותו לבית הספר שבו הוא לומד, לכיתה שבה הוא נמצא. שיהיה שמח לייצג את בית הספר, שירגיש שותף להיותו חלק מסיפור הצלחה.

כלי 3: נורמות של הגיון ושקיפות- על המורה להקפיד שכל נורמה שהוא מייצר, יש מאחוריה הגיון. מדובר בהגיון של חשיבה הומניסטית, שהאדם במרכז. כל נורמה חייבת לעבור בפילטר ההגיון ההומניסטי, בדרך זו התלמיד ישמח לשתף פעולה ואף ירגיש מחויבות לקיימה. מלבד ההגיון, חשוב להיות שקוף בפני התלמידים, בדרך זו יגבר הביטחון במורה ובביצוע הנחיותיו.

כלי 4: נורמות של כבוד הדדי- כבוד היא מילת מפתח בכל קוד אתי. כבוד האדם הינו הערך החשוב ביותר כדי לייצר ביטחון ותחושת מוגנות. במקום שהתלמיד מרגיש שמכבדים את זהותו, דעותיו והחלטותיו, כך הוא ירגיש בטוח לכבד את המבוגרים והתלמידים האחרים. כבוד הדדי מייצר אמפתיה, היכולת לראות לא רק את טובתך האישית אלא גם את טובת האחר. פיתוח האמפתיה בין המורה לתלמיד ובין התלמידים מוביל לתחושת ביטחון.

 
2. אתיקה:

לכל בעל מקצוע יש אתיקה הקשורה להיבטים מקצועיים בעבודתו. כחלק מהמקצועיות, על המורה להחיל על עצמו כללי אתיקה מקצועיים ובכך להפוך את המקצוע שלו לפרופסיה אמיתית.

כלי 1: נוכחות ודוגמא אישית- מורה צריך להיות נוכח, הכוונה היא שבמקום הטפות מוסר או דיבורים תיאורטיים, על המורה להיות נוכח כדי להעצים את תהליך החינוך לצד הגשמת מידות מוסריות ויכולת הנגשה, העשרה והשראה- כלומר לתת דוגמא אישית למשל, כיצד המורה לוקח אחריות על חייו.

כלי 2: אמון בין אישי- התלמיד צריך להרגיש כי המורה הוא בעדו, למענו ודואג להתפתחותו ולרווחתו באמת ובתמים. האמון מתבטא באכפתיות מהסגנון החינוכי שבה ולא בסגנון "הסחבקי".

כלי 3: מצוינות- על המורה להצטיין בעבודתו. לשאוף ליצירתיות ולמהותיות, לדעת להיות ממוקד, לבנות מדדי הערכה וביקורת עצמיים כדי שעבודתו לא תהיה מבוססת על תחושת בטן אלא על קריטריונים מדידים, על המורה לעורר לתשוקה למעולה ולראוי, ברמה התרבותית, הלימודית, החברותית. על המורה להקפיד על מילוי הכללים, המחויבויות הנדרשות ממורה, לא רק הטריוויאליות אלא לקיחת אחריות גם במקום שאין אמירה מפורשת אך הבנת התפקיד מובילה לכך, מצוינות היא מנהיגות אישית וראש גדול.

 
3. משמעות:

כל מורה רוצה ליצור למידה משמעותית. מצד שני צריך להספיק...אין זמן להעמיק. מורה בחינוך ההומניסטי צריך לבדוק את עצמו כל העת האם האדם באמת במרכז או התוכן? הדרך היא לדבוק כל העת במתן משמעות לתלמיד, הוא המרכז.

כלי 1: יצירת הזדמנויות להצלחה- למידה משמעותית היא למידה שבה התלמיד חש גאוות הצלחה. ככל שיצבור חוויות הצלחה רבות, כך ישאף לשכפל אותן ולחוות אותן שוב.

כלי 2: עניין- דרך ההנחיה צריכה לאפשר עניין, סקרנות, חקירה. שאילת שאלות מפתיעות מכיוונים חדשים, לגרות את בלוטת הסקרנות.

כלי 3: מעורבות- למידה משמעותית מתקיימת כשהתלמיד מעורב, אם זה בשיעור, דרך הכנת פרויקט או הובלת נושא מסוים (כמו חבר מלמד חבר, מועצת תלמידים, בטיחות בדרכים ועוד)

כלי 4: רלוונטיות- כל נושא שנלמד חייב להתחבר לכאן ועכשיו על שלל אפשרויותיו: זהות, אקטואליה, דילמה, מתח, קומדיה, אומנות וכד'.

כלי 5: למידה- תלמיד צריך כל יום ללמוד דבר חדש. לא עובדה טכנית, אלא תובנה מעוררת השראה. על המורה ליצור אצל התלמיד למידה חוויתית כזו שתצרוב בתודעה ותעצים אותו.

 
4. אתגר:

המטרה של מורה היא להוביל את התלמיד למצב של זרימה, ובלעז- Flow. זהו מצב התנהגותי שבו התלמיד מונע מתוך מוטיביציה פנימית חזקה וממוקדת שהיא חיובית במהותה. הביטוי למצב זה הוא הרגשת זרימה, שחרור, יצירתיות, ממוקדות במטרה, חיוניות, מוטיבציה, תחושת מסוגלות גבוהה, התמקדות בחוזקות האישיות שלו.

כלי 1: שילוב יכולת ואתגר- על המורה לייצר חוויות אתגריות המתאימות ליכולות של התלמיד כדי להשאירו כל העת בערוץ הזרימה- מקום שבו התלמיד מרגיש מאותגר ומסופק ובשיא המיטבי.

כלי 2: חשיבה חיובית- שימוש בשפה חיובית ובהתמקדות בחוזקות ולא בחולשות. העצמת התלמיד מתוך חוזקותיו.

 
5. חוסן מנטלי:

כלי 1: מיקוד שליטה פנימי: על המורה להקנות לתלמיד חשיבה מתוך מיקוד שליטה פנימי, לקיחת אחריות וחשיבה לתיקון.

כלי 2: אמונה ביכולת ובהשגת יעדים: על המורה להוביל כל העת את התלמיד לאמונה בעצמו וביכולת שלו להשיג יעדים. מדי פעם יש לחגוג הצלחות ולטפוח על הכתף כדי להמחיש את השגת היעדים וכן כדי ללמוד מההצלחות להמשך.

כלי 3: התמודדות עם חוסר הצלחה ולחץ- על המורה לעזור לתלמיד לפתח מנגנון התמודדות עם לחצים וחוסר הצלחה, כדי לאפשר לתלמיד להשתפר להמשך ולא לפעול במגמת בריחה או פיתוח חרדה.

כלי 4: התמודדות עם תחרות- תחרות היא חלק מהחיים, אך ניתן לפרש אותה בדרכים שונות. על המורה להנחות את התלמיד לראות התחרות כאמצעי ולא כמטרה, כדי לאפשר לו להפיק מהתחרות את המיטב עבורו.

 
6. יצירה וחקר:

הסקרנות היא צורך אנושי טבעי. האדם לומד מתוך סקרנות, האנושות התקדמה ולעיתים גם איבדה את הדרך בגלל סקרנות. על המורה לאפשר ולעודד סקרנות בתוך מסגרת המראה את הדרך.

כלי 1: מוזה- על המורה לייצר הזדמנויות של התעוררות המוזה, היא היצירה וההשראה.

כלי 2: חקר- על המורה לעודד את התלמיד לשאול שאלות, לעורר ביקורת, לחשוב בשאלה, לבדוק אפשרויות, להציע נסיונות, לתקף השערות.

כלי 3: פליאה- יצר הסקרנות נובע מפליאה. פליאה מהמופלא, מהיש, מהתובנה שהדברים אינם מובנים מאליהם. חידוד חוש הפליאה בא בעיקר מדוגמא אישית, אך על המורה לאפשר הזדמנויות ומרחב להתבונן ולגרות את יצר הפליאה.

 
7.עבודת צוות:

האדם הוא ייצור חברתי. תפיסה חינוכית המתמקדת באדם, אינה שלמה אם היא אינה מתייחסת להקשרים החברתיים של האדם, מעגלים קרובים ורחוקים יותר. החינוך שלם בעצמת האדם בתוך החברה, היכולת שלו לפעול בתוכה, להשפיע מתוך מנהיגות אישית. על המורה להקנות לתלמיד כישורים חברתיים כדי שיוכל להרגיש שייך, הממצה את יכולותיו גם בהקשר החברתי. כדי להטמיע יכולות חברתיות, עליו לספק כלים:

כלי 1: לדעת לפרגן- היכולת להקשיב לאחר מאמפתיה, לפנות את האגו ולתת לאחר את ההובלה, לפרגן לאחרים שמתנסים ומצליחים.

כלי 2: מנצח-מנצח: לעודד הזדמנויות ותובנות של WINWIN, מצב שבו כולם מרוויחים. לשקף, להעצים ולשפר את יכולות החשיבה בדרך זו, כאופציה נוספת מאשר תחרות.

כלי 3: נתינה- לעודד מצבים של נתינה ואלטרואיסטיות, ליצור הזדמנויות של נתינה אמיתית ולא מתוך כפייה או מסגרת קבועה מראש, אלא נתינה ספונטנית, מכל הלב.

כלי 4: מנהיגות- כל אדם בהיותו אדם צריך להנהיג. על המורה לעודד לקיחת אחריות ומנהיגות אישית, לעודד מנהיגות חברתית, כל אחד בתחום חזקותיו.

 

יישום תפיסת תפקיד המורה כמנחה תוביל למימוש החינוך ההומניסטי הרואה את האדם במרכז.

 

אנו מתמחים בייעוץ, הכשרה וליווי צוותי מורים לרכישת כלים במישור הניהולי, הצוותי, הפדגוגי, החברתי והסביבתי על פי עקרונות אלו. צרו קשר לפרטים.